<h1>יראים סימן מ"ח</h1>
<h2>דף מב.</h2>
אמרינן בפרק כל הבשר [קי"א א'] דרש מרימר הלכתא בין כבדא בין כחלא פי' בין במליחה בין בצלי תותי בשרא שרי עלוי(ה) בשרא דיעבד אין לכתחלה לא. אמר רב נחמן אמר (רב) שמואל [קי"ב א'] אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה האדמומית שבו, פי' תחת הבשר הנצלה. מנא ידעינן אסיק רב אסי ואמר לית ליה תקנתא אלא למישדא ביה תרי ותלת גללי דמילחא ובתר הכי שפי ליה, פי' וכגון שאין הדם נוטף [רותח] קבלה היא בידינו שאין עושין כהלכה זאת שאין אנו בקיאין בשפייא זאת. ועוד י"ל רבוי המלח או מיעוטו מבלבל הדם עם המים הלכך אין לעמוד על דבר זה. וכן פ'ר'י'ה', לא לינפש ביה מילחא דלמא מפעפע דמא דבי זוגי. והיכא דנפל בשרא משפודא לבי זוגי אסירא ההוא בשרא, דאמרינן בלע בשרא מההיא דמא דבי זוגי, פי' בשר רותח, ואפילו הוי דמא דבי זוגי צונן, וקימ"ל כשמואל בכיצד צולין [ע"ו א'] דאמרינן תתאי גבר [אסירא] ההוא בשרא דתתאי גבר לא מהני אלא שאינו מבושל אבל קליפה בעי דהכי אמרינן לרב דאמר עילאה גבר, אי עילאי צונן קליפה בעו לשמואל דאמר תתאי גבר לא שנא. ועוד דלא אמרינן עילאי גבר ותתאי גבר אלא בשוין אבל אם אינם שוין רובא גבר, שהיאך יתכן לומר שבביצה צונן יקרר מאה ביצים, והכא בבשרא דנפלי לבי זוגי, רותח רובא הוי. ותדע דאמרינן בשבת פ' כירה [מ"ב א'] בין ב"ש בין ב"ה מודו דטפי אסור בשבת צונן לתוך החמים ומחמם יותר מחמים לתוך הצונן. וטעמא דרובא גבר, דכי קתני לתוך החמין הוו חמין רובא וכי קתני לתוך צונן הוי צונן רובא, כדקימ"ל בקדושין פ"א [ל"ב א'] ובסנהדרין הנסקלין בנשרפין ידונו בשריפה שהסקילה חמורה. ופרכינן עלה מאי אירייא דסקילה חמורה תיפוק ליה דרובא נשרפין נינהו. אסקינן מהאי טעמא שכל דבר לח רובא גבר וההיא דפסחים [ע"ה ב'] דנטף רוטבו על החרס ועל הסולת שוין נינהו שאין התחתון מועיל לקרר שלא במקומו.
<h2>דף קכח.</h2>
ודם האברים ודם התמצית לרבנן בלא תעשה, דאמר רבא ה' לאוין האמורים בדם למה אחד לדם קדשים ואחד לדם חולין ואחד לדם כסוי ואחד לדם התמצית ואחד לדם האברים. ותניא נמי [הכי בפרק] דם שחיטה [כ"א ב'] דם הטחול דם הכליות דם הלב דם האברים, פי' הני כולהו דם אברים נינהו והני כולהו בלא תעשה. וכי אמרינן דדם (חלב) [הלב] הוי בלא תעשה גרידא [דוקא] דם דידיה, אבל [לא] דאתי ליה מעלמא ואמרינן עליה בכריתות פ' דם שחיטה [כ"ב א'] אמר ר"ז אמר רב דם של לב בהמה אסור וחייבין עליו כרת הואיל ויש בו כזית. וכי אסרינן דם האברים [הני מילי] בשפירש [לחוץ] אבל בעודו בו מותר, דההיא ברייתא דתניא דדם האיברים בלא תעשה מוקמינן בכריתות פ' דם שחיטה בפירש. ואמרינן נמי בשבת פ' מפנין [קכ"ח א'] דבשר תפל של (אזן) [אווז] שרי לטלטולי בשבת דחזי לכוס אלמא אעפ"י שיש בו דם האברים מאחר דלא פירש דחזי לכוס. והשובר מפרקת של בהמה קודם שתצא נפשה נבלעה הדם ממקום אחר באברים, וההוא דם האברים כפירש. דאמרינן בחולין פ' כל הבשר [קי"ג א'] אמר שמואל משום ר' חייא, השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר וגוזל את הבריות ומבליע דם באברים. אמרינן בכל הבשר, איבעיא להו, גוזל את הבריות משום דמבליע דם באברים הא לדידיה באומצא שרי, פירש"י שהדם חוזר ויוצא ע"י מלח או דלמא אפילו לדידיה נמי אסיר, פירש"י שאין הדם יוצא לעולם אפילו ע"י מלח. ויש להשיב על דבריו מאומצא דאסמיק דשריא, כי הסמקה ע"י הבלעת דם באה. ואחרי שאסר הגאון נאה וטוב שלא לשבור מפרקת הבהמה קודם שתמות, ולמחות בטבחי גוים שלא יעשו.
